test3

(ב. במשנה עד ג. 5-)

באחד בניסן ראש השנה למלכים

א. למאי נפקא מינה – לשטרות (שלא יהיה שטר מוקדם)

תוס’ – שאם הסופר אינו זוכר בדיוק מתי המלך החל למלוך, יכתוב שנה לא נכונה ויגרום לשטר להיחשב כמוקדם. לכן עושים תאריך מרכזי שכולם יזכרו.

ב. דוגמאות שונות לספירה

ברייתא א –

1. מלך בכ”ט אדר – למחרת נחשב שנה.

חידוש – אפילו יום אחד נחשב שנה (ולא צריך 30 יום כפי שנראה דעה בדף י.).

1. מלך ב-א’ ניסן – נחשב שנה רק אחרי שנה.

חידוש – אפילו שנמנו עליו כבר לפני ניסן.

ברייתא ב –

1. מלך א מת ומלך ב מלך באותה שנה (למשל שניהם באדר) – עד ניסן ניתן להשתמש גם בזה וגם בזה.

חידוש – שאפשר למנות את אותה השנה לשני מלכים (ולא רק לראשון שמת (רש”י)).

1. כנ”ל, אלא שהדוגמא על ניסן.

חידוש – אפילו שהראשון מת ב-א’ בניסן – נחשב גם השנה שלו, שיום אחד נחשב שנה לא רק בסוף אלא גם בהתחלה.

1. הראשון מת באדר והשני בניסן – השני נחשב רק מניסן.

החידוש – אפילו שנמנו עליו מאדר + הוא היורש של המלך שמת.

(ב: באמצע)

ג. למה דווקא א’ בניסן?

שיטה א – רי”ח –

מל”א א, ו, א – וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיקֹוָק.

מקיש מניין המלכים למניין יציאת מצרים.

מניין שאת יציאת מצרים בתנ”ך מונים דווקא לניסן?

(ודאי שיציאת מצרים היתה בניסן, אך אולי את המניין לא עושים אז, כפי שאת מניין המלכים לא עושים מהיום שבו מלך).

במדבר לג, לח (פרשת מסעי) – “וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְקֹוָק וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי (=אב) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ”.

דברים א, ג-ד (פרשת דברים) – “וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=שבט) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי…”.

יוצא שאב קודם לשבט, ראש השנה חייב להיות מתישהו בין שבט לאב (=ניסן).

דיונים על ראיה זו (שהספירה ליצא”מ היא מניסן) –

A. יש כאן שתי הנחות יסוד –

1. שניהם היו בשנת הארבעים שנה ליציאת מצרים – גזירה שווה שבשניהם כתוב ארבעים (כרב פפא ג:).
2. הפסוק של אהרן (אב) קדם לדברים (שבט) –

במדבר כ,כב – מות אהרן – וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ…” – ויֵראו, כי (מכיוון ש) גווע אהרן,

במדבר כא,א – וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי (שמת אהרן) מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.

תנא – הוא סיחון הוא כנען הוא ערד
                                (שתי גרסאות:
                                סיחון – קל רגליים כסייח (סוס) במדבר, ערד – שמו, כנען – מלך על עמי כנען.
                                סיחון – שמו, ערד – דומה לערוד במדבר, כנען – כנ”ל.

במדבר כא,כא – מלחמת סיחון

שפת אמת – איך יתכן שנלחמו פעמיים? פעם אחת סיחון יצא לקראתם ופעם שנייה המלחמה היתה על גבול סיחון, וישראל החרימו את עריהם בשני שלבים (לה החרימו הכל בפעם הראשונה).